חוקר יהודי בן ימינו מארה"ב רצה להאדיר את יהודי צרפת, וקרא באופן מסולף מכתב שנשלח לפני שש מאות שנה על ידי יהודי אמיץ מנרבּונה למלך צרפת. במכתבו סיפר על יהודי אגדתי שהיה או לא היה בעירו לפני אלף ושלש מאות שנים. סילופי סילופים של הפירוש המסולף, הפכו לחומר תבערה בידי המוסלמים והנוצרים בימינו, המאשימים את היהודים בהשתלטות באונס ועורמה על הנוצרים, או בטבח המוסלמים, תלוי את מי שואלים. הידד!
והכל מתחיל מהשם שארל מרטל - המופיע על הרובה של הטובח במסגד בניו זילנד.
היהודים שוב אשמים - הטבח בניו זילנד והמלחמה בעיר נרבּונה בצרפת
מי האיש הרשום על הרובה של טובח המסגד בניו זילנד - צ'ארלס (קרלוס) מרטל
תיאוריות פרועות של החוקר היהודי ארתור צוקרמן, בדבר זהותו ותפקידו של רב יהודי בעיר נרבונה, שהיתה עיר גבול במלחמת ההתפשטות המוסלמית אל אירופה בתחילת האיסלם, הפכו לכלי תעמולה אנטישמית במרשתת. שמו של מצביא נוצרי היה רשום על רובהו של המחבל הטובח במסגדים בניו זילנד. ופתאום, איך לא? גם אנחנו היהודים בעניין.
בשנת 732, כמאתיים שנה לפני רש"י, וכמאה שנה אחרי מוחמד, נערך הקרב הגדול וחלה התבוסה המוסלמית בִּקְרַב תּוּרס כפי שנקרא בפי הנוצרים או מערכאת בָּלַת א-שהידא בפי המוסלמים,. במערכה זו, שבמרכז היבשתי על גבול ספרד וצרפת, הופסקה ההתפשטות המוסלמים אל תוך אירופה. שנתיים אחר כך, בשנת 737 אותו המצביא, שארל מרטל, צר על העיר המוסלמית ערבונה שלחוף הים התיכון, היא נרבּונה, וכבש אותה.
לפי גרסאות שונות, היהודים תמכו במוסלמים ולכן נטבחו בידי חייליו של צ'ארלס מרטל, ולפי גרסאות אחרות היהודים תמכו בנוצרים נגד המוסלמים שנטבחו. לפי גרסה זו היהודים בגדו בידידיהם המוסלמים, ובזכות זה קיבלו זכויות יתר וחיו בשגשוג בעיר נרבּוֹן מאז. הסיפור על תפקיד היהודים בקרב ההוא כולל אגדות מדהימות למדי המתועדים בספרים יהודיים בני מאות שנים.
צּארלס מרטל, קַרל או שַׁארל - תלוי עם מי מדברים, היה אביו של ראשון מלכי צרפת פֶּפִין הגוץ. אולי עקב טעות, ואולי דווקא כעובדה היסטורית, צ'רלס מרטל נקרא בספרות היהודית קרלוס מלך פְרַנקיא, או קרלש. שם זה - צ'רלס מרטל - הוא אחד השמות הבולטים שנרשמו על רובהו של המחבל אשר תקף את המסגדים בניו זילנד, וטבח במתפללים המוסלמים שם, תוך תיעוד עצמו במצלמת גוף. את מסע התחקיר בעניין זה התחלתי לאחר שראיתי סרטים בשפה הערבית על הטבח בניו זילנד ואת התגובות שרשמו הצופים המוסלמים והטענות שהעלו. בעקבותיהם צפיתי בסרטים באנגלית ותגובות של נוצרים ולבנים מתלהמים.
תחילה למקורות היהודיים, אחר כך לפרשנים וחוקרי תולדות העיתים, ולבסוף כיצד סולפו כל הדברים הללו באתרי האינטרנט של קיצונים נוצריים ומוסלמיים כאחד, והכל בעקבות איגרת מחאה של יהודי אמיץ אל המלך, על העוול הנעשה ליהודי נרבונה כחמש מאות שנים מאוחר יותר.
להלן הכתוב במבוא בן ימינו לספר האשכול, ספרו של רבי אברהם בן יצחק מנארבּוֹנה. את המבוא כתב הרב צבי בנימין אורבך עם הערות של הרב יששכר דב ברגמן. ערך אברהם יוסף ורטהיימר, בהוצאת מכון הארי פישל. גם ההערה שלהלן היא חלק מן ההקדמה.
יִסוּד התורה בארץ אשכנז היה על ידי רבי משה הזקן ורבי קלונימוס בנו מעיר לוקא אשר בצפון איטליה, כאשר מוסר לנו הרוקח רבי אלעזר מגרמיזא כי המלך קרלא הביאום מארץ לאמברדיה והושיבום במגנצא. [הערה א. לפי 'מִצְרָף לַחָכְמָה' להרב יש"ר מקנדיא: שו"ת מהרש"ל סימן כט]
יסוּד מרכז התורה בצרפת: מספרת לנו האגדה כי המלך קארל שלח אל מלך בבל שישלח לו מן היהודים שבבבל המתיחסים לזרע המלוכה מבית דוד שיהיה רב ונשיא לקהילות היהודים שבארצו. הוא נאות לו ושלח אליו חכם אחד ושמו רבי מכיר. המלך קארל קיבל פני רבי מכיר בכבוד גדול והושיבו בעיר הגדולה נרבונה ונתן לו נכסים ונחלות וייטב עמו בכל חוק ומשפט, והיה הוא וכל צאצאיו קרובים למלכות. גם כל קהילות היהודים יושבי עיר נרבונה היו נהנים מטוב חסדי המלכות. [הערה ב. יוחסין השלם (שנת ה'רס"ד 1504 למניינם) דפוס לונדון עמוד 84-85 בשם קבלת החסיד, וזה לשונו: שבנרבונה שהיא בצרפת בימים הקדמונים שלח מלך קרלוש למלך בבל שישלח לו מזרע המלוכה חכם משבט יהודה ושלח לו רבי מכיר]
ובכתבי ר"א ברלינר (מעתיקו החכם ר"ח אלבק בתחילת מבואו) העתיק מספר מלחמת מצוה לרבי מאיר בן שמעון מנרבונה בזה הלשון: שנתחייב להעמידנו בהבטחה לשמור גופנו ומאודנו ונחלתנו, ועמדנו אנחנו ואבותינו בהבטחה ההיא זמן רב, מימות המלך קרלש עד עתה, אשר הוא כבר ארצות רבות, והבאים אחריו כולם בעזר הישראלים אשר חיו עמם באמונה בגופם ובממונם כו'... כי כשכבש המלך קרלש עיר נרבונה בעת הלחמו עם הישמעאלים הרגו סוסו ונפל ארצה והיה בידם נמסר להריגה, ומכל הגיבורים שהיו עמו לא רצה אחד מהם לרדת מסוסו ולהרכיבו עליו כו' … עד שיהודי שהיה שם עמהם גיבור חיל ירד מסוסו ארצה והרכיבו עליו והוא נשאר שם ברגליו ומת ביד הישמעאלים. ואחר כך כשכבש העיר, שמר המלך קרלש האמונה הגדולה לזרע … ונתן להם חלק גדול ונכבד בעיר נרבונה וסביבותיה. והקבלה הקדמונית שנתן להם השליש בעיר וסביבותיה. ועשה לכל היהודים חוקים טובים ונכבדים בהסכמת ההגמונים והכומרים אשר היו שם עמו.
היכן ומדוע הדברים הללו על המלך קרלש והגיבור היהודי נכתבו? הספר מלחמת מצוה הוא ספר של יהודי אמיץ אחד מנרבונה, אשר מתמודד עם טענות הנוצרים תוך ויכוח מול מלומד נוצרי עלום שם. בספרו זה אין זכר למכתב המדובר. אך בספר האשכול, שנכתב כמאתיים שנה אחר כך באותה העיר, מסופר על מכתב שכתב אותו רבי מאיר. מכתב יאוש אל ההגמון הנוצרי של העיר נרבון, ספר האשכול מספר על מכתב שנכתב מאתיים שנים לפניו, אך גם אז, בעת כתיבת המכתב עברו כבר מאות שנים אחרי קרב נרבון. המכתב נכתב מאחר שהמלך החליט לשלול את זכויות היהודים. ההחלטה על שלילת הזכויות באה בעקבות מחאת האפיפיור נגד התנאים הטובים להם זוכים יהודי העיר הכופרים במשיח הנוצרי. את המכתב של ההגמון מצאתי בתיעוד נוצרי. רבי מאיר מנרבון מנסה במכתבו לשכנע את המלך שלא לפגוע ביהודים. לדברי רבי מאיר, היהודים נאמנים לנוצרים מזה שנים רבות. הוא מספר על אגדה לפיה הסיבה שליהודי צרפת בכלל ונרבון בפרט ניתן כתב הגנה קדום, היה מפני שלוחם יהודי עלום שם נתן את סוסו למלך קרלש (ושימו לב שלא כתוב איזה קרלש), בעת המצור על נרבונה. במכתב זה הוא מזכיר את הגעת החכם היהודי נטרונאי מבבל, ואת הרב הגדל מכיר. עוד נראה כיצד הדברים הללו מתבלבלים ומסתבכים.
מסתבר שעם השנים המלך קרלוס (צ'ארלס, כאמור) הנ"ל הוחלף על ידי קוראי סיפור זה (קוראים יהודים וקוראים נוצרים) בשמו של מלך פרנקיה המוכר יותר: שארל לה מיין (קארל הגדול), נכדו של צ'ארלס מרטל. ראו זאת היסטוריונים אשר קראו את המכתב או קראו על המכתב וניסו לאשש את הסיפור או לדחותו מבחינה היסטורית. הם ציינו לעצמם שלא היה קרב על נרבּון (היא נרבּונה) בימי שרלמיין, ושבנוסף לכך, גם קרב תורס של צ'ארלס מרטל נערך 570 קילומטרים מנרבון במרכז דרום צרפת קרוב יותר לאוקיינוס האטלנטי, בעוד שנרבון נמצאת על חוף הים התיכון בין מונטפלייר לברצלונה, בקו הרוחב של טולוז, ושבימי שרלמיין הוא קארל הגדול, העיר היתה בכלל מוסלמית! לאור כל זאת החליטו שהסיפור וודאי אמיתי והמיקום מדוייק, אך תיקנו את זמנו ושינו את המלך לפפין הגוץ, אביו של שרלמיין, ובנו של צ'רלס מרטל.
עכשיו כשתוקנה התקופה ותוקן גם האיש המולך, היה צורך לעדכן גם את סיפור הקרב. פפין כבש את נרבון מידי המוסלמים בשנת 759 ! הדברים הסתדרו יותר. החוקרים סברו שכפי הנראה לא היה סיפור גבורה של חייל יהודי, אלא שזהו כנראה סיפור המייפה את מה שקרה באמת. הנוצרים בקשו לקנות את ליבם של היהודים על מנת שישתפו פעולה נגד המוסלמים, ואולי על מנת לקבל מימון למלחמותיהם מיהודי המקום, חוקרים אלו גם סברו שלרבי מכיר (על פי השם המקראי, מכיר בן מנשה) אבי שושלת "הנשיאים" היהודים מנרבּון ובהם צאצאי רבי מכיר, רבי טודרוס ורבי קלונימוס, לא היה כל קשר לא למערכה הצבאית וגם לא למלוכה, לדעתם לא רבי מכיר ולא רבי נטרונאי הגיעו לא מתורכיה ולא מבבל בהזמנת המלך.
אם אחד מהם אכן הגיע מבבל והשתקע בנרבון, הרי שהגיע מרצונו הוא, או לפי בקשת הקהילה היהודית. את עניין יחוסו של הרב "שנשלח מבבל" סיפרו, לדעת החוקרים, כדי להסביר את הכבוד הרב שרכשו לרבני שושלת זו מאוחר יותר בזכות מגילת היוחסין של אבי המשפחה.
בספרות היהודית נרשם שהיחס לרבני אשכנז הקדמונים דמה ליחסם של יהודי בבל ל"גאונים" בתקופת הגאונים, אף שלא הייתי קופץ משמחה בעניין זה ולא למד מכאן שמדובר ביחס מכבד במיוחד. למשל מומלץ לקרוא על מלחמות היהודים בין ה"נשיא" או "ראש הגולה" ל"גאונים", לדוגמה הרדיפה והאיום על חיי רבי סעדיה גאון והסתתרותו ממשפחת הנשיא בן זכאי, במשך כמה שנים.
במקורות הקדומים מסופר על יחסם המכבד של היהודים למנהיגי הקהילה הדומה ליחס המכבד של יהודי בבל לראש הגולה או לראשי הישיבה, וזהו כנראה האחיזה לסיפור של בקשת צ'ארלס מרטל להביא ליהודים רב חשוב מבבל. האוחזים בדעה שהבקשה אכן קרתה במציאות, ניסו להבין מדוע מלך בבל - המוסלמי, יסכים לעזור לנוצרים על ידי סיוע ליהודים, נגד המוסלמים ממרוקו התוקפים בספרד וגבולה בצרפת. בהמשך נראה כיצד מסובבים את ההיסטוריה כדי שהכל יסתדר.
נחזור לכתובים היהודיים: "ספר הקבלה" של רבי אברהם בן דוד (כיום החוקרים מתעקשים לכתוב בן דאוד), ספר שאין לו כל קשר ל"כתבי הקבלה" אלא בעצם מספר את השתלשלות הרבנות ולימוד התורה בספרד ובצרפת, מספר על ראשוני רבני נרבּונה. על בסיס הכתוב שם, המשיך הרב יהודה בלוֹי, בן ימינו, לספר על רבני העיר במבוא שכתב לספר האשכול (ספר האשכול כזכור נכתב בנרבונה) כשהוא מעתיק מתוך ספר יוחסין השלם, של רבי אברהם זכות (בן שמואל), אשר העתיק מתוך ספר הקבלה האמור. (אברהם זכות, שחי אחרי פרסום ספר הזוהר, התייחס בספרו לעניין הזוהר בהרחבה וסבר שמדובר בכתיבה מאוחרת. אך נזכיר שוב: אין קשר בין "ספר הקבלה" של הראב"ד לא לזוהר ולא ל"תורת הקבלה"). וכך הוא כותב:
רבי מכיר נהג נשיאותו ברמה והיה מחוקק ורודה בכל קהילות היהודים, כמתכונת ראשי גליות שבבבל. מצאצאיו היה רבי טודרוס. ולאחריו הנשיא הגדול והידוע מרנא ורבנא קלונימוס הגדול, הוא נהג שררה ברמה והטיב הרבה לישראל בימיו, הוא האריך ימים בגדולתו והיו ימיו תשעים שנה ומת.
והניח בן חכים ושמו רבי טודרוס. הוא היה חכם ופייטן ועשה אזהרות (הכוונה לפיוטים לחג השבועות) והוא בתחילת המאה העשירית לאלף החמישי (אולי הכוונה לסביבות שנת 1200 ).
כן נהג בנשיאות, אחיו הגדול של רבינו קלונימוס מרנא ורבנא משה הפרנס והוא הוכרח לעזוב עיר מולדתו מפני המלשינים וישב בארץ אסטילה והניח בן ושמו רבי טודרוס.
והגדיל בתורה ובחכמה וביראת שמים ונסמך לרבנות ונשיאות והאריך ימים ומת, והניח רבי טודרוס אחריו בן, הנשיא מרנא ורבנא משה, הידוע בכל כל ארצות, חכם גדול ורב ודיין, לא היה כמוהו עניו גדול וירא שמים. גם הוא נסמך לרבנות ונשיאות והוא שפט את ישראל והחזיק בנחלות אבותיו ועשה משפט וצדקה לכל… הוא הארז האדיר מרנא ורבנא הנשיא לוי. [הערה ג. ספר יוחסין השלם]
על ידם של הנשיאים היו קיימים ראשי ישיבה נסמכים, זקוקים ונשמעים לנשיאים, כמתכונת זו של ראשי ישיבות שבבבל נשמעים לראשי גליות. הם הנהיגו ישיבותיהם ברמה והגדילו והרביצו תורה והירבו גבולם בתלמידים.
מן ראשי הישיבות הידועים לנו רבי יעקב הנביא גאון ברבי משה ברבי אבון… ואחריו בנו רבי משה ישיבת חכמי נרבונה אשר שמעה הלך בכל ארצות היא ישיבתו של רבי משה הדרשן… רבינו נתן בעל הערוך בא מרומי ללמוד תורה ממנו.
רבי יהודה בן רבי משה הדרשן … עמד בראש הישיבה עם אחיו לוי.
החוקר היהודי ארתור י' צוקרמן קרא את הדברים ובנה סיפור מדהים ולדעתי חסר שחר סביב העדויות המעטות. ספרו נקרא: נסיכות יהודית בצרפת הפיאודלית (כלומר בצרפת המחולקת לאצילים ופועליהם הצמיתים והאריסים).
על סמך הסיפור על הגעת רבי מכיר שנשלח מבבל, והכתוב על הכבוד הנשיאותי שבו זכו הוא וצאצאיו, וכן על סמך מחאה של האפיפיור נגד הזכויות שנתנו פפין הגוץ ובנו שרלמיין ליהודים, החליט החוקר ארתור צוקרמן בהשערה פראית למדי, שרבי מכיר עצמו היה הלוחם היהודי המדובר, שהוביל צבא יהודי וקיבל לידיו מעין ממלכה יהודית. כל זאת כי שרלמיין בנו של פפין נתן לכאורה תואר "נשיא" לצאצאיו של רבי מכיר המדובר. יתרה מזו, צוקרמן שיער שרבי מכיר זה נשא לאשה את בתו של צ'ארלס מרטל, אחות של פפין !! בין היתר כתב שלדעתו מחאתו של האפיפיור סטפן השלישי היתה בעקבות נישואי היהודי לאחות המלך הצרפתי.
חיפשתי את מחאת האפיפיור סטפן השלישי, וקראתי על הסכסוך וההסתבכות של אפיפיור זה עם שליטי רומא הלומבארדים בתקופה זו והישענותו באופן חלקי על שארלמיין. האפיפיור בגד בהמשך באנשי מלך צרפת, ובסופו של דבר תוך הפעלת תככים רבים מת ממחלה. מצאתי את המחאה ואין בה כל קשר לנישואין בין-דתיים:
בצער רב וביגון קודר שמענו שהיהודים מחזיקים באדמה נוצרית ובזכויות שוות לנוצרים, ושגברים ונשים נוצרים חיים תחת אותה קורת גג עם הבוגדים המטמאים נפשם יום וליל בחילול שמו ! האגרת להגמון נרבּון, אגרות הנצרות CF עמוד 427.
במכתבים מלכותיים כתוב על מנהיג יהודים שחי בנרבון ( זהו מכתב המחאה האמור !! ) ואצל צוקרמן מתקבל עצם הניסוח לגבי מנהיג יהודים, כהוכחה לכך שהתייחסו לנשיאי נרבּון כמלכים יהודיים. כך צקרמן קורא גם את תיאור רבי בנימין מטודלה על ביקורו בעיר. רבי בנימין מספר על הנכסים של יהודי העיר והישיבה הגדולה אשר בה, וזו מחזקת את דעתו של צוקרמן בדבר קיומה של נסיכות יהודית העצמאית.
יתרה מזו, לדעת צוקרמן רבי מכיר הוא לא אחר מאשר רב נטרונאי גאון בן ביביי (הוא קורא לו בן חביבי) גאון, שלדעתו גלה עקב סכסוך "עם משפחת בוסתנאי". מלחמות יהודים אמרנו?
צוקרמן אינו מסתפק בכך ומזהה את אותו "רבי מכיר" עם גיבור לאומי צרפתי המוזכר בשירה צרפתית עתיקה ושמו איימרי מנרבּון. לדעתו איימרי הוא שיבוש השם אמכרי, אשר הוא הוא מַכִיר היהודי. זהו גם שמו של האציל השולט בנרבון בדורות מאוחרים יותר בשם איימרי מנורבּון, אשר נקרא לדעת צוקרמן על שם אבי אבותיו לא אחר מאשר איימרי-מכיר . לפי השיר העתיק בצרפתית, היו לו לאיימרי הגיבור שבעה בנים מנישואיו לנסיכה בשם הרמניַרד (הרמיוני, אין קשר להאר"י פוטר). אחד מבניו של איש זה הוא גיבור בפני עצמו בשם גווילאם ד'אורנג'. לפי אחד משירי האגדה הצרפתיים איימרי ושניים מבניו מתחפשים לנשים על מנת להציל מאות נערות, נפצעים ומתים בקרב, ונקברים בעירם נרבּון. צוקרמן מיד מכיר אותו: אין ספק, אומר צוקרמן, שזהו רבי מכיר שלנו, והקרב הוא הוא הקרב המתואר במכתבו של רבי מאיר מנרבונה.
ומההשערות הפראיות בדבר נישואי תערובת או נסיכויות יהודיות עם לוחמים יהודים גיבורים שלא היו ולא נבראו, נעבור להתבונן באתרי המרשתת האנטישמיים. אבל רגע לפני שנראה את זה, בואו נראה איך בהקדמה של הרב בלוי לספר האשכול כבר עוותו הדברים: בספר יוחסין השלם משנת ה'רס"ד למניינינו ו-1504 למניינם, רבי אברהם בן דוד, הראב"ד השני, בן העיר נרבון, רצה לספר על ולהוקיר את תולדות הרבנות ולימוד התורה בספרד, שעברה חמש מאות שנים לפניו דרך רבני צרפת, וכך במקור:
בספר קבלת החסיד: שבנרבונה שהיא בצרפת בימים קדמונים שלח מלך קרלוש למלך בבל שישלח לו מזרע המלוכה חכם משבט יהודה. ושלח לו מכיר. וגלו שליש העיר מנרבונה בעת כבשוה מהישמעאלים. והוא וזרעו ראשי גלויות ושופטים... וחיה צ' שנה.
והניח בן חכם ושמו ר' טודרוס. והוא חכם ופייטן, ועשה אזהרות ועשה טובות לישראל.
והניח בן חכם גדול מרנא ורבנא קלונימוס הנשיא
והוא, עודנו חי ובחור ויצא שמו בכל ישראל בכל הארץ. ומצד אחר ר' טודרוס בן אחי ר' קלונימוס הגדול אשר נזכר, שנפטר באיטליה, - ואחריו ר' משה בנו, חכם גדול ועניו.
ובזמנים אלו היו נשמעין ראשי ישיבות לגאונים שבנרבונה כמו ראשי ישיבות בבבל
לראש גולה הראשון: ר' יעקב גאון בר' משה בר אבין,
והרב ר' יהודה בר משה שקבל מרבינו גרשום ורבץ תורה בנרבונה.
ובעל הערוך, ערך קצ"ד אמר: ורבינו משה הדרשן מן קריית נרבונה שנה לנו…
אזהרות - אגב, הם פיוטים לחג השבועות, כחג מתן-תורה. מה מתוך דברים אלו הוא ציטוט מסיפרו של הראב"ד השני מנרבונה, ומה ציטוט מדברי אברהם זכות המאוחר לא ברור, אבל בכל מקרה, לא ברור איזהו הקרלוש שהביא את מכיר מבבל, שארל לה מגנה, או סבו של לה מגנה, שארל מרטל. לא ידוע גם אם בכלל הדבר היה או לא היה במציאות. כך או כך, ברור וניכר לעין כל שמכיר זה אינו אדם שלא למד תורה או שהתחתן עם גויים, אלא מי ש"העמיד את עמוד התורה" כפי שאותו המקור כותב בהמשך, על תלמידיו של רבי משה העניו, ועל הראב"ד הראשון תושב נרבונה:
וכל אלו הרבו תורה בישראל, וכל חכמי נרבונה וחכמי לוניל שתו מימיהם, ומגדולי תלמידיהם היו הראב"ד והרב זרחיה הלוי בעל המאור והרב ר' משולם בר יעקב ו… אבל ר' אברהם אב"ד הוא הגדול על כולם כי הפליג בישיבה ובשנים, והוא עשה ספרים הרבה לבאר כל ספק… ועוד היו בנרבונה חכמים גדולים ר' שלמה בנבנשת, והרב ר' מאיר בר יוסף. ובצרפת יצא אור גדול אשר לא היה כמוהו לאור העינים והנפשות, הוא הרב הגדול החסיד רבינו שלמה מטרוויש בר' יצחק ז"ל הוא קבל מר' גרשום והוא פירש כל התורה ונביאים וכתובים וארבעה סדרי גמרא אשר ירוץ כל קורא בו...
נו שוין. עכשיו נראה את המטעמים שעשו שונאינו שונאי ישראל מהחיבור בין שני הסיפורים המפוקפקים כשלעצמם, והפירוש ההיסטורי כביכול של ארתור צוקרמן, אותו נתן כדי לקיים את הסיפורים הללו.
אתר קונספירסי סקול - בית הספר הקונספירטיבי למזימות קשר, מלמד אותנו את האגדה במלואה, כולל השלמת שמות השליח המלכותי של שרלמיין, וכן של מלך בבל, והסיבה הסיבובית לכל העסקה (התרגום מאנגלית - שלי):
אגב, לפי אגדות יהודיות, אחד מכיר, שלעתים קרובות מבלבלים אותו עם נטרונאי, הגיע לכאורה לדרום צרפת בהזמנת שרלמיין (שארל לה מאגנֶה) אשר היה אמור לשלוח משלחת מלכותית שבו השתתף יהודי, יצחק, לבקש מ"מלך בבל" לשלוח אליו יהודי ממוצא מלכותי. בתגובה הכליף הרון אל רשיד שלח אליו את רבי מכיר. לפי "ספר הקבלה" מהמאה הארבע עשרה:
המלך צ'ארלס שלח אל מלך [כליף] בגדד וביקש שימסור לו את אחד מיהודיו מזרע מלכות בית דוד. הוא נענה וישלח צדיק וחכם, רבי מכיר שמו. ויושב אותו בנרבון, עיר הבירה, ויטע אותו שם, ויתן בידיו נכסים בעת שניצח את הישמעאלים. והוא לקח לו אישה מאת חכמי העיר… ויעשהו המלך אדון (באנגלית: אציל) ויכבדהו, מאהבת מכיר, נכסים טובים, לטובת היהודים השוכנים איתו בעיר, ככתוב וכחתום בצו המלך שמו קרלוס, והוא בידם בעת הזו. והנסיך מכיר נעשה ראש (באנגלית: צ'יפטיין, כלומר מפקד) שם, הוא וזרעו עם המלך וצאציו.
הנה כי כן בתרגומו העקום ופרשנותו העקומה של צוקרמן, המצוטטת מפי אנשי העליונות הלבנה (והנוצרית), היהודים לא רק השתלטו על צרפת, הם גם הפכו להיות חלק מן האוכלוסיה ואף התחתנו עם משפחת המלוכה. האתר מציין גם שיש "מספר רב של עצי משפחה מבולבלים" לגבי הצאצאים של מכיר או נטרונאי זה"... אשר שלטו בממלכת סֶפטִימַניה בדרום צרפת ובירתה נרבון.
וכך, לעומת זאת כתוב ביוטיוב בערבית, המציג את הירי בתוך המסגד, ומתעקב על הרובה ומה שכתוב עליו (גם כאן, כמו בתרגום מאנגלית, התרגום מהשפה הערבית הוא שלי):
המילים צ'ארלס מרטל נבחרו בקפידה ומראים שהוא למד את ההיסטוריה היטב. צ'ארלס מרטל היה האיש שעצר את חדירת המוסלמים לאירופה בקרב חצר השאהידים בשנת 732 נגד המושל עבדול רחמן אל רפקי אללה ירחם על האובדים מן העולם.
ובאתר שירות צוות ההנהגה הערבי SALT Serving Arab Leadership Team כתוב כך (מאנגלית, בתרגום שלי):
כותרת: תולדות האיסלם 12: היהודים סייעו לפולשים המוסלמים, וצ'ארלס מרטל הביס את המוסלמים בקרב תורס (שנת 732 אחה"ס).
כותרת משנה: משנת 673 ועד 693 היתה מלחמת אזרחים נטושה בתוך האיסלם מלבד בקונסטנטינופול.
צ'ארלס מרטל הביס לבסוף את המוסלמים בקרב תורס בשנת 732 לספירה ומנע בכך את כיבוש אירופה כולה בידי המוסלמים, אך המלחמה ניטשה עוד 800 שנים. קודם לפלישת המוסלמים לסוריה, ליהודים ולנוצרים היתה שנאה הדדית אלו לאלו. בעקבות צו שחייב את היהודים להמיר את דתם על ידי הטבלה לנצרות, אשר ניתנה בשנת 634, עזרו היהודים למוסלמים הפולשים בסוריה. דבר דומה קרה בספרד בשנת 711. היהודים עזרו למוסלמים שהם כיום הרודפים הגדולים ביותר שלהם. הם עזרו ליצור את הבעיה הרצינית ביותר שלהם כיום.
משנת 611 עד לערך 770 לספירה בית עומייד שלט בממלכה האיסלמית. בירתה עברה מדמשק לעיר מֶדינה. כך היה מצב האיסלם באותה תקופה:
כליפים שלטו תקופות קצרות בתחלופה גבוהה תוך מריבות ומרידות תכופים.
כליפים נקבעו והוסרו לעיתים בידי הצבא. לא סמכו על איש וריגלו אף אחר הכליף ומשפחתו.
נפוץ מאבק בין ערביי הצפון וערביי הדרום.
אפריקה, ספרד, עירק וחוראסן (?) נקרעו ממלחמות אחים.
היו רציחות בתוך הארמון, והפיכות שלטוניות.
המאבק בין הסונים לשיעים החל להתחמם.
תקופה זו הסתיימה עם הכרזת הכליף אבול-עבאס א-סאפה (בעל הסיף, כלומר איש הדמים) אשר כשמו כן הוא. הוא רדף והרג במסע ציד את כל בית עומייד. הניצול היחיד נמלט לספרד ושם השתלט על המקום. אבו עבאס הרס את תעלות המים וארמונות דמשק. מאז, הארצות הורידו את עול השלטון המרכזי מעליהן, אך נותרו נאמנות להנהגה הדתית. בגדד היתה לבירת הממלכה משנת 750 עד 1258.
לסיכום, הנוצרים והמוסלמים כיום בעקבות הזיות של "חוקרים" יהודים, קוראים חצאי דברים, מוציאים מהקשרם את סיפור חייהם העלובים של יהודי נרבונה, ובחסות כתב הגנה על חייהם ומעט רכושם, הם הופכים לסיפור על ממלכה יהודית ולוחמים יהודים שהשתתפו בצד זה או אחר במלחמה הגדולה בין הנוצרים בספרד וצרפת למוסלמים הפולשים מאפריקה, ועל השפעתם הגורלית במערכות אלו. כמה נחמד, מוּכָּר וּמוכֵר.
מקורות וקישורים
* ספר המאורות לרבי מאיר מנרבונה - הקדמה לכרך על מסכת ברכות מאת יהודה בלוי.
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16100&st=&pgnum=17
- מקור האגדה באיגרת מחאה מאת רבי מאיר מנרבונה למלך צרפת, בו מפרט את היסטוריית היהודים ונאמנותם למלכי צרפת. לטענת רבי מאיר שעותקים רבים מסיפור זה נשתמרו ואחד מהם "בבית האובדיינסיאש" (ספריית המשמעת - כפי הנראה מקום החוקים).
* ספר האשכול לרבי אברהם מנרבונה באתר אוצר החכמה עמוד ה' מבוא - יסוד התורה בארץ צרפת https://tablet.otzar.org/he/pages/?&restore=1&pagenum=5&book=12113 - בהקדמה למהדורת מכון הרי פישל מביאים באריכות מקורות לגבי רבי מכיר, רב העיר הראשון
* סדר עולם (ספר הקבלה) לראב"ד http://hebrewbooks.org/46767
* רַבִּי מָכִיר מֵנרבּונה - בויקיפדיה האנגלית https://en.wikipedia.org/wiki/Makhir_of_Narbonne
* צארלס (קרלוס) מרטל מלך הפרַנקים - בויקיפדיה האנגלית https://en.wikipedia.org/wiki/Charles_Martel
* קרב תורס (מערכאת א-שהידא) בויקיפדיה האנגלית https://en.wikipedia.org/wiki/Battle_of_Tours
* מחאת האפיפיור סטפן http://www.stsimonoftrent.com/
* אתר בית הספר למזימות קשר - קונספירציות בלע"ז http://www.conspiracyschool.com/carolingian-empire
* אתר סעלט למנהיגות ערבית, Serving Arabs Leadership Team https://saltimpact.com/islam-history-11-charles-martel-defeated-the-muslims-at-the-battle-of-tours-732-a-d/
הדברים שכתבתי תחילה בקבוצת "אין עניין לציבור"
סרט ההתקפה על המסגדים בניו זילנד נותר ביוטיוב רק בפרסומים בערבית, ובהם סרטים הקוראים לנקמה, והסבר על הנכתב על הרובים של המחבל. השם הבולט הוא צארלס מרטל, מנהיג הפראנקים שכבש את נארבּונה (נרבון, בצרפת) מידי המוסלמים הפולשים מצפון אפריקה דרך ספרד, ועצר את התפשטות האיסלאם לאירופה. הקרב באיזור תורס נקרא בפי המוסלמים מערכת א-שיהדא, ונערך בשנת 732 כמאתיים שנה לפני הרא"ה מנרבונה רבו של רש"י.
מתברר לפי האתרים הנוצריים הקיצוניים, שהיהודים בעיר דווקא חברו למוסלמים (או לפחות הואשמו בכך בידי הנוצרים) ונטבחו יחד איתם.
אולי כי הבינו בטעות את דברי שמואל הנביא לשאול המלך לגבי עמלק: ונתנה לרֵעַךָ הטוב - מִמֶּכָּה.
הנה סרט (בערוץ 7) על התקפה על יהודים יום אחד קודם, עם דגלי חיזבאללה בישראל.